שוב פונה אלי בחור דרך הווטסאפ, מספר לי סיפור מוכר, יש לו למכירה אוצרות יהודיים נדירים (אוצר של ממש) שנמצא באדמה אי שם בירדן, הוא מצא את שמי באינטרנט כמומחה לאומנות ומבקש סכום דמיוני עבורם, אלו הצילומים ששלח – ברור לכם שזה הכל זיוף. זה עוקץ מוכר, ולפי מספר הפניות הרב הם כנראה הצליחו לעקוץ לא מעט פראיירים ישראלים בלא מעט כסף. אל תתפתו לכאלה עיסקאות ובטח לא לשלם לפני שאתם בודקים עם איש מקצוע. ראו הוזהרתם. מצורף גם קישור לאלבום המלא של כל מה ששלחו לי במשך השנים האחרונות עוד אנשים שניסו למכור לי או דרכי זיופים – מצאו להם עם מי להתעסק חחחחח
קונה ירושות – קונה ירושה ועזבון – קונה עתיקות, קנייה של עתיקות – קניית ירושות, קונה עתיקות מכל סוג – הרי כל אחד יש אוצר בבית | יריב אגוזי מומחה להערכה, קניה ומכירה של ענתיקות • יש לנו קונים לענתיקות • יריב אגוזי מנהל מכירות פומביות לאלפי רוכשי ענתיקות. מחפשים קונה עתיקות – העתיקות שלכם שוות כסף לפעמים הרבה כסף – פינוי דירה, קניית עתיקות – קונה תכולת דירה במחיר הוגן, דרך התמודדות נכונה עם פינוי עיזבונות 054-7626439 (יריב אגוזי)
קונה ירושות – קונה ירושה ועזבון – קונה עתיקות, קנייה של עתיקות – קניית ירושות, קונה עתיקות מכל סוג – הרי כל אחד יש אוצר בבית | יריב אגוזי מומחה להערכה, קניה ומכירה של ענתיקות • יש לנו קונים לענתיקות • יריב אגוזי מנהל מכירות פומביות לאלפי רוכשי ענתיקות. מחפשים קונה עתיקות – העתיקות שלכם שוות כסף לפעמים הרבה כסף – פינוי דירה, קניית עתיקות – קונה תכולת דירה במחיר הוגן, דרך התמודדות נכונה עם פינוי עיזבונות 054-7626439 (יריב אגוזי)
אז הנה שתי הדרכמות שלי, על יריד 'צבע טרי' 2023. אחרי האכזבה הצורבת, של שני הירידים האחרונים, שהיו מביכים ממש, היריד השנה היה מעט יותר ראוי והשיפור בו היה בהחלט ניכר לעין. תרשו לי להתחיל, ממה שכן היה טוב, החלוקה הברורה בין החלק של העיצוב ובין החלק של האמנות, חלוקה שהיא כל כך מתבקשת, הוכיחה עצמה, הביתנים והיריד בכללותו היה מאורגן למופת. אמנם, הייתה בעיה של מיזוג בחלק מהמבנה, אבל אני מניח, שזה תולדה של כשל טכני שלא באחריות מארגני היריד. גם הפעם הבחירה של האמנים המציגים היא תמוהה בלשון המעטה. אני מתחיל לחשוש שהבחירות של אוצרי היריד, מותאמות למכנה המשותף הנמוך והרחב ביותר של הקהל שמגיע ליריד. תמהיל שמורכב מ: 30% תושבי חוץ שמחפשים מה לתלות בדירות הנופש שקנו במגדלים, 30% עמך ישראל שמחפש משהו גדול וצבעוני לתלות מעל הספה מאיקאה, ממש מתחת לגוף התאורה המוזהב, שקנו במרכז 'ריהוטים 2000' במערב ראשון לציון, ועוד 30% מתעשרי הייטק ומשרדי עריכת דין, שמחפשים לקנות אמנות אבל לא באמת מבינים בזה, "אבל בואנה, זה צבעוני וגדול ועולה רק 9,800 ₪ אז יאללה בוא נתלה במשרד, כי כמה ראשי כבשים של קדישמן כבר אפשר לתלות שם". ויש 10% שבאו כמוני לגלות, ואולי לצוד, אמנות טובה, רעננה ואיכותית. עצוב לי, שכל כך מעט גלריות מסחריות משתתפות ביריד, מתוכן, בולטת, שנה אחר שנה, גלריה זימאק המצויינת. גלריה משובחת, שמקפידה לבחור אמנים טובים, במגוון מעניין ובליקוט אינטליגנטי ובשל מאד. (* ולכל המלעיזים שכתבו לי בביקורת הקודמת, ותהו "כמה אתנן קיבלתי מזימאק כדי ללטף אותם ככה", אז לא חמודים מתוקים, אני כותב בחינם, חופשי להגיד את דעתי האישית והמקצועית, משוחרר לחלוטין וטוב לי ככה, גם אם לחלק מכם זה שורף שם למטה במפשעת הפירגון). עברתי הפעם בביתנים, כמו בכל ביקור שלי ב'צבע טרי', בשני סבבים, למורת רוחם של שני בני הצעירים בני ה: 15, 9, שהתלוו אלי בעל כורכם, תחת מחאה, ושסבלנותם פקעה עוד כשצעדנו בשערי היריד. בחנתי היטב, חיפשתי בתוך בליל הבנאליות המסחרית שנתלה על הקירות, איכות וכישרון, היו שם כאלה, מעט מאד, מעט מידי לטעמי. מה בכל זאת כן אהבתי? יעל חובב, לא רעה בכלל, אהבתי מאד את העולם הסוריאליסטי-מיתולוגי שהיא בראה, על אף שפחות התחברתי לפלטת הצבעים הכתומה שלה, אבל היא בהחלט טובה גם אם לא בשלה לחלוטין! שגית פרידמן הלל, פשוט מעולה, הצילום שלה "נועה 1" ראוי לקיר במוזיאון תל אביב. גיל ארליך "בינתיים ביהודה" גם עבודה נחמדה מאד. אנדרס גורביץ פשוט טוב מאד! קיר העבודות שלו ביריד נפלא, בהחלט ממליץ עליו. נדיה יונס טובה גם היא, בלטו במיוחד שתי עבודות גדולות מאד שלה, בהן נשים בלבוש תחתון, יש משהו כל כך שליו ומעצים בציורים האלה שלה, היא טובה יותר בפורמטים גדולים, שם טמון כוחה האמיתי ושם היא מצליחה לכשף את הצופה. הצלמת דניאל ליברמן מעולה. ככה פשוט ככה אמיתי. היא מעולה. האמן הערבי טאהא עפיפי הוא אחד המעניינים ביריד, והעבודות הגדולות שלו, בכתב שחור מתוך פואמות של מחמוד דרוויש, הנסרג במשיכות מכחול בוטחות, לסריג קליגרפי מופלא, הן לא פחות ממצויינות, על אף שהרעיון כבר בוצע אינספור פעמים בעבר על ידי אמנים אחרים. עדיין יש בעבודות של אפיפי אמת כל כך פשוטה ונקייה מחנפנות שזה עובד. דנה זלצמן גם לא רעה, למרות שלי אישית נמאס מפליטי אסכולת הירשברג את ארם גרשוני, הבנתי, כולם הבינו, שאתם יודעים לצייר כרובית, או ככר לחם או כוס מים בהיפר ריאליזם מדוייק כמו צילום. או קיי… ומה יש לכם להציע מעבר לטכניקה? זה עדיין מסחרי מאד, זה נכון. אולי אחת הטובות ביריד היא ללא ספק יעל דרייזן, עוד אמנית של גלריה זימאק, תקשיבו, היא מצויינת !!!!!! אני אעקוב אחריה… היא פשוט מעולה לדעתי. הפסל "ילדת ירח" של האמן הנפלא ווילי רגינר הוא לא פחות ממתק שישדרג כל אוסף אמנות בארץ. עבודה כל כך מדוייקת שזה היה עונג להתאהב בה, כל סבב מחדש. הצילום 'תום לב' של הצלמת יעל שחר מצויין וגם הוא, מקומו באוסף אמנות ראוי. את העבודות של האמן אסף שני, אני אוהב מאז ומתמיד, ולמען הגילוי הנאות, מכרתי אותו כמו לחמניות בגלריה ובבית המכירות הפומביות שלי, הוא גם אמן שאני מאד מאד אוהב, אמן שבנה לעצמו שפה אמנותית ישראלית בה הוא מצליח להגיש לצופה, פיסות של שלווה מדברית ארץ ישראלית לא מאופרת. לפני שאכתיר את שני המקומות הראשונים, שווה להזכיר את העבודות של: חן חפץ, תמר שפלן, גיא שרייבר ואוריאל כספי. אבל, את המקום הראשון השנה, חולקים שני אמנים פנטסטיים!!! שניהם ראויים, כל אחד, לתערוכה במוזיאון, לא פחות מזה. ניר ג'ורג'יו לוין – שיוצר עבודות סרוגות, מתוכן נשקפים, ספק גברים, ספק פסלים יווניים עתיקים, בקומפוזיציות הומו ארוטיות אדומות, על הגבול בין הזנותי לאפוקליפטי, ווואאאווו. והשני (אין חשיבות לסדר) האמן קובי אסף, שריגש אותי ממש, עם קיר עבודות מופלא, בו הוא ברא מולי כצופה, עולם מכשף, על התפר שבין נרניה, כיפה אדומה והסיפור שאינו נגמר של וולפגאנג פטרסן. אז אם טרם ביקרתם ביריד השנה, לכו. אני רק מקווה, שמגמת השיפור הזו, תמשיך גם ביריד הבא…
טוב, חוזר עכשיו מההצגה "המשתמט" בבית לסין, מה אגיד לכם, זה מה שתואר באתר התאטרון: "המשתמט" הוא מסע פרוע ומצחיק אל תוך נימי נפשו של הגבר הישראלי ועל אבהות וגבריות. קומדיה מבריקה שמתאימה גם ליוצאי קורס טיס, גם לאפסנאים בדימוס וגם לנשים שאיתם"…..
בפועל, זה לא פרוע, לא מצחיק ובטח שלא מבריק, בדיוק כפי שלחם אחיד עם מרגרינה וממרח טונה עליו, זה לא נובל קוויזין!
במציאות, "המשתמט" של בית לסין, זה מופע נונסנס חובבני ומאכזב, שמתאים לערב הווי בקיבוץ, כמופע נודד לוועדי עובדים או כהצגת תאטרון לשמיניסטים לפני גיוס…
נכון, זה מופע משעשע, ופה ושם, אפילו היו בו ניצוצות של הומור, אבל המשחק היה חובבני על גבול האימפרוביזציה, הטקסטים שטוחים, והסך הכולל היה נראה כאילו מישהו כיבס את גבעת חלפון 400 פעם, עד שירד לה כל הצבע והשנינה, לבש אותה מקומטת ללא גיהוץ, עלה על הבמה של בית לסין ונעמד מול אור הזרקור.
אפילו השחקן והממתק הגברי שלומי טפיארו, לא הצליח להציל את ההצגה מהאכזבה של עצמה.
מצד שני,
אם אתם מעל גיל 60 ומחפשים משהו קליל לשישי בצהריים, ההצגה "המשתמט" היא בדיוק בשבילכם.
ודבר נוסף לרועי חן, שכתב את המחזה, אם כבר שיבצת בתוכו שלושה או ארבעה איזכורים חלושים למחאה החברתית שמשתוללת בחוץ, למה כל כך עייף ורפה?
זה היה קצת כמו ללחוש "שריפה", "שריפה" בבניין בוער…
הנושא של המחזה לא רע בכלל, הפוטנציאל היה עצום, טקסטים חדים ומושחזים יותר יכלו לקחת את המופע נונסנס המאכזב והדי סתמי הזה למקום שונה לגמרי.
מצד שני, מה אני בכלל מבין… לכו לראות ותשפטו בעצמכם.
יריב אגוזי שמאי מומחה להערכת חפצי אמנות - שמאות אמנות ומסחר בחפצים עתיקים 