אתמול בערב ביקרתי בפתיחה של יריד צבע טרי, הפעם הלכתי עם בני הצעיר תור בן האחת עשרה, ועם ידיד שהחליף את בני הבכור שחמק הפעם, בטוענה שיש לו מתכונת בכימיה בתיכון.
כבכל שנה, אני מגיע עם המון כוונות לגלות אמנים ישראלים חדשים ומבטיחים, ובכל שנה יוצא מהיריד הזה עם תובנות חדשות ומעורבות, על שוק האמנות הישראלי, שבו אני פועל כבר מעל ארבעה עשורים מחיי.
היריד היה פחות מעניין משנים קודמות עד כדי שהרגשתי, שהוא אפילו קטן ומצומק מקודמיו, משהו בתמהיל, באנרגיה, בבחירת היצירות המפוהקת, היה חלש, ועדיין היו בו לא מעט אמנים טובים שהבליחו מהמאסה הסתמית שהוצגה שם אמש בשם המסחריות המקודשת.
כהחלטה אישית, אני לא נוהג לציין את הרע ואת הבינוני, הסתמי והמפוהק ביריד צבע טרי ולצערי זה רוב מה שמוצג בו, אבל הפעם אאלץ לחרוג ממנהגי (*ראו בסוף הפוסט).
כן אתמקד, באמנים הבאמת טובים שאהבתי מאד והיו לא מעט כאלה, רשימת הרמות לא קצרה לפניכם, תחזיקו חזק הם שווים קריאה, האמינו לי.
גלריה זימאק שמציגה בכל שנה, גלריה שלא באמת צריכה את היריד, אלה היריד ממש צריך אותה, שוב סיפקה כהרגלה, את הסחורה המצויינת שלה, עם צילומים נפלאים של שרון ברונשר, עבודה מצויינת של אורית אקתע של בחורה עונדת תכשיט תימני כשראשה עטור ענפי כותנה, חבל שהוצגה רק עבודה אחת שלה, היא פשוט אמנית מצויינת שמצליחה ליצור משהו חדש מהמקומי והישראלי, הייתי שמח לראות עוד עבודות שלה אתמול.
העבודות הקטנות והנפלאות של קובי אסף הן כמו ממתקים קטנים לתליה על הקיר ולא פלא שרובן נמכרו (נחטפו) בשעה הראשונה ליריד ובצדק רב, שפו קובי, מגיע לך יקירי.
עוד אמן נהדר שחייב לקבל ציון לשבח הוא הדר מקדסי, אקוורליסט נהדר שמציג השנה פורטרטים כמעט שקופים ויפים מאד. יש משהו מאד נכון וניצב ביצירות שלו, חוזק שמאפיין עבודות בשמן על בד, שהאמן מצליח לייצר בצבעי מים על נייר, שזה בהחלט הישג מרשים מאד ולא דבר קל לעשות, כשאתה אקוורליסט.
רוני יופה שכבר מזמן פיצחה את הנוסחה למסחר את עצמך כאמנית טובה, מבלי למכור את נשמתך לשטן, מציגה הפעם כמות מרשימה של ציורים מתוקים להפליא, ולא פלא שגם העבודות שלה, נחטפות על ידי הקהל, רוני מיטיבה להגיש לו, לציבור הישראלי, את מה שהוא רוצה וצריך והיא עושה את זה נפלא ובחן נשי רב.
בני הצעיר אהב מאד את ציור קלפי הטאקי שלה שמפוזרים על אריחי רצפת הטראצו, דימוי שאין ישראלי ממנו.
לפסלי הזכוכית המופלאים של אולה ברנר נחשפתי לראשונה רק אמש, היא טובה מאד, שונה ואחרת בנוף היצירה המקומית. במיוחד ראשי הארנבים שלה בניפוח ידני שהם מעולים ממש. אם יש בין קוראי מעצבי פנים ואדריכלים רוצו ליריד וחפשו אותה.
אחרי הציירת מוריה קפלן אני עוקב כבר כמה שנים, וגם הרמתי לה ביריד של שנה שעברה ובהחלט שהגיע לה, היא פשוט אמנית מעולה, חכמה ואינטיליגנטית כל כך, שונה ואחרת, יש כל כך הרבה עומק בציורים שלה, כל כך הרבה רבדים. היא אמנית נפלאה בעיני. הציור שלה של ילדות בשמלות כחולות עם סוס לבן על רצפת שחמט לא פחות ממהפנט ממש.
העבודות הטעימות של נטלי כהן כל כך טובות, שבא לי לנגוס בהן, הן שקטות, מכונסות, ולא מנסות להתחנף לצופה וזה סוד קסמן, הציורים העגולים הקטנים שלה של שחייניות עם משקפות שחיה, פשוט מתוקות, אהבתי מאד ובהחלט ממליץ לכם להתחיל לאסוף אותה.
לסטלה למיחוב יש ביריד עבודה מעולה של דמות אישה חשופת חזה עדויה ענק על רקע זהב, כמו איקונין אוריאנטלי קסום ומופלא, חבל שלא מוצגות עוד עבודות שלה מהסדרה הזו, ווואאאווו. לא יכולתי לנתק את עצמי מהציור הזה במשך דקות ארוכות, קסם המזרח.
לגבי ערן וובר, כבר כתבתי בעבר לא אחת, שהוא אמן מעולה, אחד הטובים כיום בארץ, יש לו מבחר מרשים של יצירות ביריד, אני מאמין שאספנים רציניים מריחים עליו את הכישרון הגדול שנודף ממנו. הוא באמת מעולה גם בציור וגם בפסלים שלו. השליטה שלו בשני המדיומים הללו מרשימה ביותר.
בעבודות של אולגה ירושלמי התאהבתי עוד כשנתקלתי בה לראשונה בתערוכה של בנק הפועלים בניצוחו של רן רהב, היא אמנית טובה מאד, רק שחבל שהיא לא מתקדמת עם הדמויות שלה כבר כמה שנים, הייתי שמח אם היא הייתה לוקחת אותן לסצנות מעניינות יותר מפוזות סתמיות של כריעה וישיבה, על מרבצי כריות וספות הסבה, הכישרון שם, האומץ להעז מבחינת נושאים פחות, וחבל.
לאדית בן גידה שהיא רשמת וציירת בחסד, שגם לה הרמתי בפעם שעברה שהציגה ביריד, יש רק עבודה אחת הפעם לפי מה שאני זוכר וחבל, עבודה מהפנטת של ראש אישה עטור דבורים על רקע שחור דרמטי. חבל שלא מוצגות עוד עבודות שלה, היא בינלאומית לדעתי מבחינת הרמה והמסחריות.
אתמול התאהבתי גם לראשונה בעבודות של אסף גאם הכהן, הדפסי המתכת הנהדרים שלו הם אחד הדברים הכי מרעננים שיש ב'צבע טרי' השנה, מאמין שאספנים ויודעי חן יחטפו אותן, הם פשוט נהדרות. מעצבי פנים ואדריכלים, שימו לב גם לאמן הזה, אתם תודו לי.
כשהגעתי ביריד לעמוד מול העבודה של ערן רשף, של ספל אמייל לבן מעוטר פרפר אדום קטן, המונח על אריחי רצפת סומסום, לא יכולתי שלא לחוש שוב באותה אכזבה, בה אני חש, בכל פעם שאני נתקל, שוב ושוב ושוב, בעוד אמן שמשכפל את אסכולת ישראל הירשברג / ארם גרשוני ודומיהם לדעת… בסדר, הבנו כולנו שבורכתם ביכולת הטכנית לצייר ברמת דיוק של צילום ככר לחם, או כרובית או כוס מים, בסדר, הבנו, ומה הלאה? מה מעבר לטכניקה?
היחיד מהאסכולה הזו שפרץ ויצר שפה אמנותית נפלאה משלו הוא דויד ניפו, להיות טכנוקרט ברמה כזו, זה מרשים בדיוק לחמש דקות. אותי מרתקים אלה שיש בהם מעבר לטכניקה מרשימה, אמנים שמצליחים גם להביא משהו חדש ואחר משל עצמם.
מצד שני עומדים בתור לרכוש עבודות שלו עוד בטרם נרכשו הבד והצבעים, אז אולי רשף נמצא בדיוק במקום שנכון לו. עם הצלחה מסחרית אני לא מתווכח.
ללא ספק, מי שגנב את ההצגה השנה ביריד צבע טרי הוא האמן רוי עדין בחסות סרג' תירוש. אמן שיוצר ב: AI יצירות מהפנטות, לא הייתי מזלזל במדיום הטרי יחסית הזה, זה ככל הנראה העתיד של עולם האמנות ואנחנו רק על סיפו של עידן חדש ואמיץ.
אם היה נערך אמש משאל בקרב מבקרי היריד, אני מאמין שרוי עדין היה נבחר פה אחד לביתן המעניין ביותר. האוצרות מושלמת, היצירות בקלות הולמות תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. לסרג' תירוש יש ביד סוס מנצח וניכר שהוא יודע את זה.
הטריפטיך גדול המימדים "בילי, וונדי ופרדי" של האמן בן משיח, היא מהיצירות הטובות ביריד, שפו בן!
כמו כן חייב להרים לציורים של ספירה קליין, ולצילומים המשובחים של עדן זורניצר, בוגרת תואר ראשון במחלקה לצילום בהצטיינות בבצלאל, שבהחלט ראויה לתערוכת יחיד במוזיאון, הצילומים שלה של דמויות אנדרוגניות הם ברמה שרואים בגלריות נחשבות לצילום בניו יורק, גם היא ברמה בינלאומית ממש, תזכרו את השם שלה.
עוד אמן חדש שלא הכרתי קודם, והוא מצויין, הוא אהוד רז שמצליח לברוא עולם צורני קליל ומרחף, שלא ממהר להסגיר את האינטילגנציה שבו, העבודות שלו מעולות ממש, גם אם יקח לכם זמן להבין את זה, תנו לעצמכם, האמן הזה בהחלט שווה את זה ובגדול.
כמו כן אהבתי את ציורי הפסטל על נייר של ילנה רוטנברג אג'וקו, ואת ציורי הדמויות היושבות של יהונתן בקר.
אל תחמיצו את קיר העבודות המעולה של דריה קונשטיק במיוחד את זוג התרנגולים תחת קשתות, על רקע קיר אריחים, איזה עבודות מופלאות ונפלאות, כל כך טעימות וכל כך ישראליות.
לגבי האמנית שירלי מוניהון הביקורת שלי מורכבת, קצת כמו "ליטוף וסטירה", מצד אחד שתי העבודות הענקיות האובליות שלה (נקראות גומי קדוש 1, 2) הן אולי מהיצירות הכי טובות בכל יריד צבע טרי, ומצד שני יש לצידן עבודות לא טובות שלה, שהיה טוב אם היו נותרות על רצפת הסטודיו, כאן יש אמנית טובה מאד עם בחירה אוצרותית לא מספיק מוקפדת וחבל, לפעמים עדיף להציג ביריד חשוב וגדול כמו 'צבע טרי', פחות עבודות, אבל להציג את הטוב ביותר. יש כאן פיספוס, חבל.
רישומים של נעמי כץ בגרפיט, פחם ופסטל על נייר הן מהטובות שראיתי בארץ. לקנות, לקנות, לקנות!
ולגבי סדרת הצילומים הנפלאה של הצלמת מאי גולדשטיין, יש לי רק דבר אחד לומר, עדי נס….. מאחוריך.
אם היא תמשיך כך היא תוכתר כיורשת של נס, הצילומים שלה מושלמים בין אם זו החיילת ששקועה במי נחל או צילום של אביה ואחיה מנקים בריכה בגינת ביתם. ווואאאווו כמה שהיא מעולה בעיני. תזכרו את השם שלה, אם היא תמשיך כך, היא תגיע רחוק מאד.
אציין לרעה את החלל של הפקולטה לאמנות בית ברל שהציג עבודות ביריד יחד עם מיצג מביש ומביך כל כך, שזה היה מכמיר לב לעמוד ולהביט בפארסה המזעזעת שהוצגה בו, להעמיד סטודנטים בתחתון וחזיה בפינות החדר ולהקרין על גופם שקופיות? ברצינות? לא היינו שם כבר באלף תשע מאות שישים וכלום? להשכיב סטודנטית במרכז החלל על שטיח פרוותי כמו גופה של יצאנית? זה הטוב ביותר שלכם בית ברל? שלא לדבר על הציורים הבזיוניים שתלו בפתחו של החלל שלכם ביריד, מביש, מביך, מזלזל וילדותי. זוועה מיותרת ברמה שעדיף למנהלי היריד להמנע ממנה לעולם ועד.
אם זו הרמה של תלמידי ובוגרי המדרשה בבית ברל עדיף לסגור את שעריו של המוסד הזה עוד הבוקר.
יריב אגוזי שמאי מומחה להערכת חפצי אמנות - שמאות אמנות ומסחר בחפצים עתיקים 
כתיבת תגובה