מומחה האמנות יריב אגוזי מסביר אחת ולתמיד את הפירוש האמיתי של חותמות עם מגיני דוד על כלי פורצלן ועל האגדה האורבנית שמנסה לקשור אותם לעליית הנאציזם לפני מלחמת העולם השנייה

פעמים רבות פונים אלי אנשים שיש ברשותם כלי פורצלן שחתומים בתחתית הפריט במגן דוד ובטוחים שזה שהחפץ שבידם חתום כך – בהכרח קשור לתקופת השואה ולעליית הנאצים.

אז אנסה לעשות סדר בנושא הזה אחת ולתמיד,

רקע היסטורי כללי של שימוש בצורת מגן דוד בחותמות של כלי קרמיקה ופורצלן באירופה

היסטורית, השימוש בצורת מגן דוד, לא הוגבל לשימוש רק על ידי יהודים, וכמו צורת המחומש (pentagram), שימש מגן הדוד כסימן קסום או עיטור קישוטי. בעוד שהקהילה היהודית של פראג אימצה את מגן דוד כסמלה הרשמי במאה ה-17, הוא המשיך לשמש כקישוט פשוט או כהגנה באמונות טפלות נגד רוחות רעות ללא משמעות יהודית מיוחדת לאורך המאות ה-18 וה-19.
מאז כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, שוויץ, על ידי העיתונאי האוסטרי תיאודור הרצל, בשנת 1897, יצא מגן הדוד אט אט מכלל שימוש לכל מטרה מלבד זיהוי יהודי.
סימן היצרן המוטבע של בית החרושת לפורצלן 'נימפנבורג' (Nymphenburg) מציג שימוש אחד לא יהודי בהקסגרמה (צורה גאומטרית של כוכב בעל שישה קודקודים).
מפעל הפורצלן הזה היה אחד הראשונים שייצר משחה קשה (hardpaste) ליצור פורצלן גרמני, והוא הוקם בשנת 1747 בטירת נוידק (Neudeck), מחוץ למינכן, על ידי מקסימיליאן השלישי יוסף (Maximilian III Joseph), הנבחר של בוואריה. בשנת 1761 הועבר המפעל לנימפנבורג (Nymphenburg), בפאתי מינכן, שם הוא עדיין פועל עד היום. סימן המפעל של נימפנבורג, שאומץ ב-1754, הוא מגן הנשק הבווארי.

בצילום למעלה – חותמת של יצרן הפורצלן הגרמני אדמונד סטגמאייר (Edmund Stegmayer) על כד פורצלן מעוטר בסגנון סיני עם מגן דוד משנת 1822 !

בצילום למעלה – חותמת של יצרן הפורצלן נימפנבורג עם מגן דוד שהייתה בשימוש על ידי היצרן בין השנים 1890-1905 בקירוב

באירופה פעלו אינספור מפעלי פורצלן שהיו בבעלות יהודית (המפורסם שבהם היה 'רוזנטל') וחלק קטן מהם שילבו מגן דוד כחלק מחותמת היצרן שלהם – ראו דוגמאות

אולם היו גם מפעלים אחרים שלא בבעלות יהודית וללא קשר ליהדות שגם שילבו צורת מגן דוד כחלק מהחותמת

נכונה העובדה, שלפני המלחמה יצא צו בגרמניה שאסר על יהודים לרכוש חפצי יוקרה (צו ממשלתי שניתן בתאריך: 12 בנובמבר 1938 מיד לאחר ליל הבדולח), מי שחתם עליו היה הרמן גרינג אשר היה האחראי על הכלכלה הנאצית ועל ביצוע המדיניות האנטישמית של היטלר ועל הצרת מעדיהם המוניטריים של יהודים בעיקר בכל הקשור לכספים בבנקים, מכירת רכוש והוצאת כסף מגרמניה. הצו אסר על היהודים לרכוש כל פריט יוקרה שהוא לרבות תכשיטים, מטבעות זהב, יצירות אמנות, פרוות וביגוד יקר. יהודים שנתפסו עוברים על האיסור נקנסו ואף הוכנסו לכלא. מטרת האיסור הייתה להציב את היהודים כאזרחים סוג ב', ולשוות לבתי היהודים חזות של עניות בהשוואה לאלו של הגרמנים.

אבל האגדה האורבנית, שיצרנים יהודים חוייבו לסמן את תוצרתם, לאחר הצו, במגן דוד אינה נכונה, כי לקראת סוף שנת 1938, מרבית היצרנים היהודים שיצרו פורצלן, נאלצו לסגור או למכור את המפעלים שלהם, ובשלב מאוחר יותר, המפעלים הולאמו לחלוטין, והייצור בהם המשיך לאורך שנות המלחמה תחת בעלות וניהול גרמני ארי.

במשך ארבעים שנותי כאספן וכסוחר בחפצי פורצלן עתיקים, עברו תחת ידי מאות חפצי פורצלן שחתומים במגן דוד, החל מיצרנים אנגלים וצרפתים וכלה ביצרנים ממזרח אירופה, שאיש לא מכיר בארץ, ודווקא אלה שהגיעו מיצרנים צ'כים, פולנים, אוסטרים וגרמנים, שהוחתמו במגן דוד, נשאו גם חותמות או קוד תאריך לשנות העשרים והשלושים המוקדמות, הרבה לפני עליית הנאציזם או הוצאת הצו, ולכן עצם הימצאותו של מגן דוד על תחתית של פריט פורצלן, לא קשורה לשום צו מאוחר שהוצא בסוף שנות השלושים ואין לה כל קשר לשואה או לנאציזם.

לכן לדעתי כל פרשנות, שמנסה לקשור, חותמת מגן דוד על כלי פורצלן, בהכרח לנאצים וליצרני פורצלן יהודים בגרמניה, היא טעות והקשר הוא קלוש עד לא קיים.

** עידכון

בעקבות הפוסט המקורי, ואחרי מידע שהגיע אלי, מסתבר שהמקור לטעות, שממנו התחילה האגדה האורבנית הזו, ושממנו ציטט בית המכירות הפומביות בירושלים – זה תיאור מופרך ושגוי, שנכתב על צלחת פורצלן שנתרמה למוזיאון בית לוחמי הגטאות (צלחת פורצלן פשוטה שגם היא נושאת בגבה סמל של מגן דוד).

על פניו, נראה שמי שקלט את הצלחת שנתרמה למוזיאון לוחמי הגטאות, תיעד ופרסם באתר של המוזיאון, מילה במילה, את מה שהתורמת הנדיבה סיפרה להם (פעמים רבות בגלל סיפור משפחתי שגוי שעבר במשפחה שנים) ומבלי לבדוק את העובדות.

מכאן, הדרך לציטוט האגדה האורבנית הזו על ידי בתי מכירות פומביות הוא קצר מסתבר, ואם זה לא יתוקן מיד – זה ישתרש כעובדה היסטורית.

*** עידכון סופי ואחרון – ענת ברטמן אלהלל מנהלת הארכיון במוזיאון לוחמי הגטאות חזרה אלי ואמרה שיתקנו את הטעות ועל כך אני מלא הערכה מקצועית. שפו