טוב, חוזר עכשיו מההצגה "המשתמט" בבית לסין, מה אגיד לכם, זה מה שתואר באתר התאטרון: "המשתמט" הוא מסע פרוע ומצחיק אל תוך נימי נפשו של הגבר הישראלי ועל אבהות וגבריות. קומדיה מבריקה שמתאימה גם ליוצאי קורס טיס, גם לאפסנאים בדימוס וגם לנשים שאיתם"…..
בפועל, זה לא פרוע, לא מצחיק ובטח שלא מבריק, בדיוק כפי שלחם אחיד עם מרגרינה וממרח טונה עליו, זה לא נובל קוויזין!
במציאות, "המשתמט" של בית לסין, זה מופע נונסנס חובבני ומאכזב, שמתאים לערב הווי בקיבוץ, כמופע נודד לוועדי עובדים או כהצגת תאטרון לשמיניסטים לפני גיוס…
נכון, זה מופע משעשע, ופה ושם, אפילו היו בו ניצוצות של הומור, אבל המשחק היה חובבני על גבול האימפרוביזציה, הטקסטים שטוחים, והסך הכולל היה נראה כאילו מישהו כיבס את גבעת חלפון 400 פעם, עד שירד לה כל הצבע והשנינה, לבש אותה מקומטת ללא גיהוץ, עלה על הבמה של בית לסין ונעמד מול אור הזרקור.
אפילו השחקן והממתק הגברי שלומי טפיארו, לא הצליח להציל את ההצגה מהאכזבה של עצמה.
מצד שני,
אם אתם מעל גיל 60 ומחפשים משהו קליל לשישי בצהריים, ההצגה "המשתמט" היא בדיוק בשבילכם.
ודבר נוסף לרועי חן, שכתב את המחזה, אם כבר שיבצת בתוכו שלושה או ארבעה איזכורים חלושים למחאה החברתית שמשתוללת בחוץ, למה כל כך עייף ורפה?
זה היה קצת כמו ללחוש "שריפה", "שריפה" בבניין בוער…
הנושא של המחזה לא רע בכלל, הפוטנציאל היה עצום, טקסטים חדים ומושחזים יותר יכלו לקחת את המופע נונסנס המאכזב והדי סתמי הזה למקום שונה לגמרי.
מצד שני, מה אני בכלל מבין… לכו לראות ותשפטו בעצמכם.
המשתמט, בית לסין
קומדיה מאת רועי חן
בימוי: ארז דריגס
משתתפים:נעמה אמית, אביעד בנטוב, אודי גוטשלק ושלומי טפיארו החתיך.
יריב אגוזי שמאי מומחה להערכת חפצי אמנות - שמאות אמנות ומסחר בחפצים עתיקים 
כתיבת תגובה