'סיפורה של קרמיקה' (הכנס הראשון לתיעוד וחקר מפעלי הקרמיקה בישראל)

אני חוזר הרגע מהכנס הנפלא 'סיפורה של קרמיקה' (הכנס הראשון לתיעוד וחקר מפעלי הקרמיקה בישראל), כנס פרטי שהרים מעצמו ובעצמו, בחור צעיר ונמרץ בשם קובי קלייטמן.
לא המדינה, לא חלילה משרד החינוך והתרבות, לא חברה מסחרית או גוף מוסדי כלשהו עומד מאחורי הכנס הזה – אלה אזרח פשוט, צעיר ואנרגטי, עם חלום גדול ובלוטות ביצוע מוגדלות במיוחד.

מעבר לכרזה המושלמת שליוותה את הכנס ופרסמה אותו, כרזה שעיצב דניאל חוטוב (מי ידע שהילדה האדומה של שפילברג מרשימת שינדלר תחזור ככד אדום של חרסה בעיצוב עזז בצילום שחור לבן).
דרך הארגון המופתי של האירוע, שתיקתק בצורה מעוררת התפעלות, כאילו אורגן על ידי ארגון יוצאי שוויץ, וכלה בכמות הנרשמים העצומה (כל האודיטוריום במוזיאון ארץ ישראל היה מלא! וזה ממש לא דבר של מה בכך).
להצליח לשכנע 220 איש ואישה, לשלם 120 ש"ח ולהגיע ליום שלם לכנס על קרמיקה ישראלית, היה עד היום בבוקר על גבול המדע בדיוני בעיני – לזכותו של קובי קלייטמן ירשם ההישג המטורף הזה – זה הישג אדיר בכל מובן.

נאום הפתיחה של הגברת מיכל הרצוג, אשת הנשיא, היה סוגה מלטפת של מילים שנשזרו בנועם – איזו אישה מדהימה הגברת הרצוג, אישה שמייצגת את האצילות הנשית הישראלית בצד הגבוה הממלכתי והמכובד שלה, וזה כל כך מרענן אחרי כל הנשים מנגד, שמנמיכות וצווחות את עצמן לדעת, כמו תגרניות בשוק, בפרלמנט הישראלי, מיכל השיבה את האמון שלי בגדולה נשית ישראלית מעוררת כבוד.

המרצים בכנס, כולם היו נהדרים, כל מרצה העשיר אותי וריתק בדרכו, היה עונג וכבוד להקשיב לכל אחד מהם וללמוד מהם ( אני 40 שנה במקצוע ולומד כל יום משהו חדש – היום בכנס למדתי הרבה).

ההרצאה המסכמת, שחתמה את יום העיון הזה, של אושיית האופנה והפשניסט רונן לוין משנקר – על שיתוף פעולה בין מעצבי אופנה לכלי קרמיקה של לפיד או יותר נכון על אפנה בהשראת כלי לפיד, הייתה לא פחות מעוצרת נשימה ויזואלית ומרעננת מאד. בכל מדינה מתוקנת תערוכת אופנה כזו הייתה מקבלת אכסניה במוזיאון לעיצוב ומושכת קהל רב.

ובנימה אישית – דווקא בימים טרופים אלה, של כאוס ופאניקה (מוצדקת) של מדינה ששוקעת לתהום נוראית, ועל סיפה של מלחמת אזרחים.
כשהחברה הישראלית קרועה ושסועה, מתלהמת ואלימה – כנס תרבותי כזה ולו ליום אחד, היה עבורי נווה מדבר לנפש, כמו אי של שפיות באפלה הגדולה שמאיימת לכסות כאן הכל – לרבות את התרבות הישראלית.

אם עלי לבחור בימים אלה בין 'סיפורה של שפחה' ל'סיפורה של קרמיקה' הבחירה שלי פשוטה.

אמנם רק סיימתי את הכנס הראשון אבל אני כבר מחכה בכיליון עיניים לכנס הבא.

קובי תודה רבה יקירי – הצליח לך, ובענק.