גם הבוקר, במקום לשלוח את שני בני הצעירים לבתי הספר, החלטתי שעדיף להם לבוא לסיור גלריות עם אבא יריב (מסכנים), קיבלתי את המלצותיה הנהדרות של חברתי הטובה, אוצרת האמנות חניתה אליצור, ופתחנו בתערוכה המצוינת של האמן אורי בלייר, בגלריה מונטפיורי, אחרי בלייר אני עוקב כבר זמן רב, והוא אמן נהדר בעיני, שמצליח ליצור קסם מכשף בציורי הנופים שלו, קסם נדיר שרבים מהאמנים שמציירים בז'אנר הזה, של 'יוצאי אסכולת הירשברג', (תלמידיו ותלמידיו שהפכו מורים), יכולים רק לחלום עליו.
מעבר לכך, גלריה רוטשילד מצליחה להחזיק בעיני את אחד המקומות הגבוהים בסצנת הגלריות הישראלית כבר הרבה שנים ובצדק רב, בבחירות הנהדרות שלה, הן של אמנים והן של עבודות שמוצגות בה, מה שהופך כמעט כל ביקור בה לעונג צרוף לעין ולנפש.
משם המשכנו לבית בנימיני (המרכז לקרמיקה עכשווית) שם מוצג חלק קטן (קטן מידי לטעמי) של אוסף הספלים של סער מור ובן זוגו איתמר ריין, טעימה נהדרת מאוסף מסקרן ושונה רק חבל שלא השכילו בבית בנימיני להציג יותר מהאוסף המפתיע הזה, ויעידו המדפים הריקים בוויטרינות, שהיה עוד מקום רב שלא נעשה בו שימוש, תמוה מאד בעיני, לא להשכיל לנצל כל פיסת 'נדל"ן' יקר בשטחי תצוגה בגלריה', בקומה השנייה מוצגת תערוכה של אמנית הקרמיקה אווה אבידר באוצרות של דליה מנור.
משם חצינו את הכביש לגלריה רוזנפלד שאני מכיר ומוקיר שנים רבות, ועל פי רוב התערוכות בה מצוינות ואינטילגנטיות, שם מוצגות עבודות וידאו של אלונה רודה שפחות התחברתי אליהן, תערוכה קטנה מידי, לא ממש מעניינת ובגדול מעניקה לצופה הרגשה שזה לא יותר מפילר (בדיוק כמו מה שתולים בלונדון על פיגומים של בניינים בזמן שיפוץ כדי לא לכער את חזות מרכז העיר), יתכן שהבעיה באוצרות, אבל מבחינתי מפוספס, אגבי לחלוטין, די סתמי וחבל.
קינחנו בעוד כמה תערוכות בשביל המרץ בהן תערוכת עבודות של אריה ברקוביץ לרגל יום הולדתו השבעים (מזל טוב יקירי) ותערוכה מפתיעה מאד של האמנית דבורה מורג באוצרותו של יאיר ברק, של 'ספינות', תערוכה גדולה בחשיבותה בחלל קטן, לא מפרגן וחונק מידי, תערוכה טובה מאד, שראויה לחלל גדול מואר מרווח ומכבד, במוזיאון תל אביב אם אתם שואלים אותי – לא פחות.
יריב אגוזי שמאי מומחה להערכת חפצי אמנות - שמאות אמנות ומסחר בחפצים עתיקים 
כתיבת תגובה