פנה אלי בחור זר באחת מקבוצות הטלגרם, והתחילה בייננו סוג של שיחה, בתחילה היו אלה חילופי דברים קצרים וקרים שאופייניים לאפליקציות מנוכרות כאלה, אבל אט אט שנינו נפתחנו, והשיחה נצבעה במעט יותר אור ואנושיות.

פנה אלי בחור זר באחת מקבוצות הטלגרם, והתחילה בייננו סוג של שיחה, בתחילה היו אלה חילופי דברים קצרים וקרים שאופייניים לאפליקציות מנוכרות כאלה, אבל אט אט שנינו נפתחנו, והשיחה נצבעה במעט יותר אור ואנושיות.
דבר אחד בלט מתחילת השיחה איתו, מהתשובות שענה, מנימת הדברים שכתב וכל מיני הערות ש'זרק' באגביות אל תוך השיחה, שהבחור לא באמת מחפש להתחבר איתי מתחת לשמיכה, באטמוספירת המזגן בחדר השינה שלי, לעוד אימון של יכולות ההתעלסות הידועות שלי – אלה רק לא רוצה להיות לבד.
בגלל שעלה מהדברים שכתב לי, שמדובר בבחור פיכח ומעניין, שגם מתנסח היטב ועם כמה הבלחות לא רעות בכלל של הומור משובח, הזמנתי אותו לבירה אצלי – ולא מטאפורית. הכוונה הייתה ונשארה לשבת על בירה ולדבר.
הוא הגיע בול בשעה היעודה, אמר בשקט שהקדים באיזה 20 דקות אבל בגלל שלא היה לו נעים לעלות אלי לדירה, הוא פשוט חיכה ברכב עד השעה שקבענו ורק אז עלה אלי.
הוצאתי בירה מהמקרר, חייכתי אליו כמו מארחת בבית בושת בשנגחאי וישבנו אצלי בסלון, מעל שעתיים וחצי.
השיחה קלחה מהרגע הראשון, והבחור הנאה להחריד שישב מולי לחוץ, התפשט אט אט מהזרות ומהחשש וחשף את עצמו בפני, כגבר מעניין ומצחיק, מצליח מאד בתחום העיסוק שלו ומסודר כלכלית – בקיצור ישבה מולי כל חבילת ההטבות שניתן לקבל מהומו ישראלי ממסלול הפרמיום לקיץ 2022 ועדיין הוא היה מכוסה כולו, מכף רגל ועד ראש בבדידות.
שאלתי אותו, איך זה שהוא, בחור שיש לו באמת הכל, לבד ובודד כל כך, כי ניכר היה עליו שהוא סובל מבדידות קשה.
המבט שלו הפך בשבריר של שנייה לח, הוא לגם לגימה ארוכה מידי מבקבוק הבירה הקר, כאילו זה מה שיציל אותו מהיובש הגרוני שאחז בו בגלל השאלה שלי.
הוא הנמיך את בקבוק הזכוכית המיוזע ושילב עליו את אצבעות שתי ידיו והחל לגולל מסכת מכמירת לב, בחור בן 41 שמעולם לא הצליח לתפעל זוגיות, וגם לא לתחזק מעגל חברים סביבו, ומכל הסיבות הלא נכונות – עכשיו הוא לבד והבדידות מעכלת אותו רגשית באטיות מייסרת כמו חומצה.
לפני שנפרדנו, הוא אשכרה הביט בי ושאל אם התבאסתי שלא היה בייננו סקס, החדרתי לעיניים העצובות שלו מבט מחויך משומן בכמות נדיבה של אמפטיה, ועניתי באינטונציה של דובר צה"ל במלחמת המפרץ, שהיה לי איתו אחלה ערב ושאני מאד שמח שהוא הרים את הכפפה והגיע לבירה.
חיבקתי אותו (אלוהים כמה שהוא הריח מדהים באזור העורף) ושלחתי אותו לבד חזרה למציאות חייו.
אחרי שהלך, חזרתי לסלון והתיישבתי שוב ברחם העור של אחת הכורסאות, חושב לעצמי, שהבדידות עוטפת אותנו שונה, יש גייז שהבדידות עוטפת אותם כמו נייר מתנה ויש כאלה שהיא עוטפת כמו נייר צלופן שקוף שרואים דרכו הכל, יש גברים שהבדידות הופכת אותם ליצורים מסתוריים ואניגמטיים, לא פתורים ועם אפיל מסוכסך ומושך ויש אחרים, שהיא גורמת להם להדמות לגורי חתולים עזובים, שמישהו גילח את פרוותם, והשליך לשוחה בוצית בצד הדרך….בחושך.
גם אני עובר כמה שנים מאתגרות מאד, של בדידות קשה ומזהרת, שבתחילה אילפה אותי, עד שאט אט, למדתי לאלף אותה בחזרה, ולמדתי לחיות איתה דרוך, בשווי משקל מוכר ומסוכן, לי ולה.
בדידות של גייז היא כמו הקורונה, צריך ללמוד לנהל אותה ולחיות לצידה.
וכן, לפעמים גם לי עולות מחשבות, על אביר זוגי שיגיע מיער הטלגרם הסבוך והאפל, רכוב על אופניים חשמליים ויציל אותי ממנה כמו בסרט גייז זול
או שפשוט אשלם בסחר החליפין העתיק בעולם, ואשלם במין תמורת חום וחברה ולו לשעה אחת נטולת בדידות….
מה אני עושה עם כל המחשבות האלו? אה, זה כבר נושא לפוסט אחר לחלוטין…..
נ"ב
לזכור לקנות עוד בירות