מכירת פריטים נאצים ופרטי שואה בישראל – מומחה האמנות הוותיק יריב אגוזי פורש את משנתו הסדורה בנושא רגיש ומורכב זה.

כולם מעצבנים אותי הבוקר – חנן גרינווד מישראל היום מעז לכתוב בהתנשאות דמגוגית ש: "אין גבול לציניות" על כך שבית מכירות פומביות בישראל מציע למכירה פריטים נאצים מתקופת השואה.

אז הנה השני דולר שלי על נושא הסחר בפריטי שואה ובפריטים נאצים – אני, יריב אגוזי, מוותיקי התחום בישראל (עוסק במסחר בחפצים עתיקים כבר 39 שנה) תומך במסחר בפריטים נאצים ובפריטים מתקופת השואה. נקודה.

ולפני שכל הטהרנים ויפי הנפש יצקצקו ויפטירו, שזה "נורא ואיום" ושזה "מבזה ומוזיל את זיכרון השואה", תנוחו, תחסכו ממני את הפרצוף המזועזע שלכם, ותקשיבו לקול ההיגיון, ממי שמגיע (שלא כמוכם) ממרכז העיסוק והעשייה בתחום הזה, כבר כמעט ארבעה עשורים.

1. כל עוד יש בעולם (ויש הרבה) מכחישי שואה, מוטלת חובה על כולנו לאפשר לאסוף, לשמר, ללמוד, לחקור ולתעד את הפריטים הנאצים ופריטי השואה. זה מבוצע כיום, לא על ידי המדינה שלנו, שמעדיפה לשפוך מליארדים על צוללות מיותרות או גבעות טרשים מקודשות, זה מבוצע על ידי אספנים, סוחרים, בתי מכירות ומומחים כמוני, שמשקיעים ממרצם וכספם וזמנם היקר, ללקט, לשמר, לצלם, לתעד ולחקור את האוצר ההיסטורי הזה.

כי מעבר לערכם הכספי מסחרי לכל פריט כזה יש ערך היסטורי מקטן עד גדול.

2. לכל מי שבחוצפתו מציע לבעלי הפריטים הללו לתרום אותם למוסדות או למדינה, כמו דני דיין (יו"ר יד ושם) – תתכבדו לרכוש את הפריטים ולפדות אותם בכסף ממי שמחזיק בהם – ותתרמו בעצמכם למדינה, לדבר זה זול וביקורת טהרנית לא עולה שקל.

יד ושם אגב, מוסד שיש לי רק כבוד והערכה אליו לא רוכש דבר, הם רק מצפים לקבל בתרומה חינם אין כסף, אז יד ושם היקרים, כל עוד אתם בונים על 'שנור', אל תטיפו לנו שסוחרים בזה. תארגנו תרומות, תשלפו פנקס שיקים ותרכשו ליד ושם את הפריטים בכספכם.

3. לגבי ניצולי שואה וקרוביהם שמזועזעים מהסחר הזה, יש לי ידיד שאיבד את בנו בתאונת דרכים, הוא מזועזע כל אימת שהוא נוסע בכבישי ישראל – זה עדיין לא אומר שיש לסגור או לחסום תנועת רכבים.

גם הניצולים יעדיפו לשמר את האוצר החפצי הזה כהוכחה נגד הכחשת השואה שלא פוסקת.

4. להגיד שיש "פגם מוסרי" במסחר בפריטי שואה ובפריטים נאצים מתקופת המלחמה זה אידיוטי, רוב הציבור לא מבדיל (לצערי) בין פריטים נאצים חדשים שמופקים כיום עבור ניאו נאצים ברחבי תבל, שלזה אני כמו כל בר דעת מתנגד נחרצות, לבין פריטים אותנטיים מתקופת המלחמה שנחשבים תיעוד היסטורי והם בעלי חשיבות עצומה בחקר ושימור הזיכרון של תקופת המלחמה ושואת היהודים.

החוק חייב לאסור יצור וסחר של פריטים נאצים חדשים, זה ברור כשמש, אבל פריטים היסטוריים? חד משמעית יש לאפשר מסחר בהם, אחרת הם יזרקו לפח. היחידים שטורחים כיום ללקט, לשמר, לתעד, לחקור ולצלם אותם הם האספנים, הסוחרים ובתי המכירות הפומביות. לא יד ושם שממתין לקבץ נדבות של חפצים כתרומה, ולא כל המלעיזים יפי הנפש והטהרנים שמגלגלים עיניים בחלחלה מעצם הרעיון אבל לא נוקפים אצבע ולא מכניסים את היד לכיס, רוכשים ותורמים.

4. ואחרית דבר – אם יאסר בישראל כלל המסחר בפריטים נאצים ובפריטי שואה בצורה גורפת, המסחר ימשך במחשכים, במזומן (בשחור) והמדינה תפסיד מיסים, הפריטים לא יראו אור יום ולשום חוקר לא תהיה גישה אליהם או אפילו לתיעוד שלהם (דרך אתרים של בתי מכירות פומביות למשל), ומניסיוני רב השנים בתחום, יש להניח שמרבית הפריטים החשובים והנדירים ביותר יועברו (יוברחו) די בקלות לחו"ל וגם כאן המפסידה הגדולה תהיה מדינת ישראל, ותכלס כולנו.

5. אני כמעריך מומחה וכמנהל של בית מכירות פומביות אמשיך לקטלג ולסחור בפריטים נאצים ופריטי שואה בגלל כל הסיבות שמניתי, אני גאה בתרומה שלי לתיעוד, לשימור ולמחקר שלהם, וכן אני מרוויח בדרך דמי תיווך, זה לגיטימי בדיוק כמו משכורת שמשולמת ביד ושם לכל חוקר בשכר.

ואני תומך בכל בית מכירות מתחרה, לזה שבו אני עובד – שגם ממשיך לסחור בפריטים החשובים הללו.