'ירושלים של זהב – ירושלים של חרא', עבודתו השנויה במחלוקת של האמן דוד ריב שעוררה סערה והוסרה ממוזיאון רמת גן – מומחה האמנות יריב אגוזי מציג את עמדתו

בוא נעשה סדר – אחד מעמודי התווך של התרבות המערבית שאנחנו כל כך מקדשים כתרבות שמקדמת פלורליזם ודמוקרטיה וזכויות אדם ובעלי חיים זה שיש פרה אחת קדושה שטרם נשחטה ושאותה התרבות המערבית שלנו מקדשת כל כך באדיקות ומגנה עליה וזו האמנות. עולם האמנות הוא מעוז אחרון של חופש יצירה מוחלט, מקום שבו כל אחד יכול לבטא את עצמו, ליצור, לבקר וכן גם להרגיז ולקומם וזה בסדר. תמיד ימצא אדם שימצא ביצירת אמנות כלשהי משהו שיעצבן אותו או יעליב אותו או יפגע ברגשות של אמא שלו, ועדיין, באמנות כמו באמנות הכל מותר. זה הכח שלה, זה היופי שלה וזו החשיבות העצומה שלה בתרבות שלנו. מותר להשמיע יצירות של וואגנר גם אם הוא היה אנטישמי, מותר להציג ציורים של היטלר שהיה צייר חובב גם אם רצח מליון ילדים, מותר להציג אמנות פוליטית, אמנות שמבקרת דת ומדינה, וכן גם אמנות שרובנו נחשוב שהיא חסרת טעם או איכות היא עדיין אמנות ובכך מוגנת תחת מטריית התרבות. אחרת, נשאר עם מוזיאונים ריקים וגלריות שוממות.

בנימה אישית, אני מסכים שיש יצירות גרועות ש'חיות' רק בזכות הפרובוקציה שהן מייצרות, ושגם לדעתי אין להן חשיבות אמנותית ועדיין, אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה לאפשר ליצירות הללו זכות קיום במרחב הבטוח של קירות מוזיאון עירוני. לפניכם שלוש דוגמאות ליצירות שעיצבנו מאד ועדיין הוצגו והפכו לאייקונים באמנות של המאה העשרים, 'האפיפיור מוכה על ידי מטאוריט' של האמן מאוריציו קאטאלן, הפסל הנפלא והחשוב 'רולנד מקדונלד כישו הצלוב' של האמן יאני לינונן (שרק מוזיאון חיפההעלוב התקפל והסיר מקירותיו באפסיות ורפיסות מול הביקורת ועל כך מוזיאון חיפה צריך להתבייש לדורות)והשלישית 'Love's Paradox' (הפרות המנוסרות) של דמיאן הירסט שבטח הפך את הבטן לכל פעילי זכויות בעלי החיים כמו טל גלבוע.אז אם העבודה 'ירושלים' של דוד ריב מעצבנת אנשים ומקוממת חלק מהצופים ואפילו פוגעת ברגשות ציבור כזה או אחר עדיין חובה עלינו לתת לה להיות מוצגת על קירות מוזיאון עירוני. ולו כדי לחנך את הילדים שלנו מה כוחה וחשיבותה של אמנות חופשית. ושחופש ביטוי אמנותי הוא עמוד תווך בחברה מתקדמת ונאורה ודמוקרטית וחופשית. וזיכרו – לא לחינם אני נוהג לכנות בהרצאות שלי מוזיאונים כמקדשי תרבות. מוזיאון הוא עבורי מקדש וככזה הוא נווה מדבר מוגן ואי של שפיות בתוך הטרפת שמסביב עם כל הפוליטקלי קורקט העלוב וקהילות הנעלבים והפגועים.ולגבי כרמל שאמה, כרמל שאמה הוא פוליטיקאי, פוליטיקאי קטן וזניח, שתפקידו לנהל עיר, כמו שכרמל לא יסכים לקבל טיפול שיניים ממוסכניק אלה רק מרופא שיניים מוסמך, כך מוזיאון עירוני צריך להיות מנוהל אמנותית על ידי מנהל מקצועי שמבין אמנות ולא על ידי פוליטיקאי קטן שמנסה לגרוף הון פוליטי.