התערוכה "אמנות מנוונת", 1937 – מרצה יריב אגוזי

1.jpg

2.jpg

4

5.jpg

6.png

 

ביולי 1937, הוצגו שתי תערוכות אמנות במינכן שבגרמניה. האחת, תערוכת "האמנות הגרמנית הגדולה" נועדה להציג עבודות שאישרו השלטונות – המתארות עירום נורדי מפואר לצד חיילים ונופים אידיאליים.
התערוכה השנייה, ממש בסמוך לראשונה, הציגה את הצד השני של האמנות הגרמנית – מודרנית, מופשטת, לא ייצוגית – או כפי שהשלטונות הגדירו אותה "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst).
המארגנים הדגישו שהאמנות המנוונת היא תוצר של יהודים ובולשביקים, אם כי רק שישה מתוך 112 האמנים שהשתתפו בתערוכה היו יהודים. לתערוכה הוחרמו והוצגו יצירות של טובי האמנים המודרניים של המחצית הראשונה של המאה ה-20, ובהם אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, מארק שאגאל, וסילי קנדינסקי ועוד.

 

7.jpg

9.jpg

Depotraum fÅr beschlagnahmte Werke "Entarteter Kunst" im Schlo· Niederschînhausen -

האוצרים עשו עבודה יסודית! האמנות חולקה לחדרים שונים לפי קטגוריה – אמנות חילול קודש, אמנות יהודת או קומוניסטית, אמנות שביקרה חיילים גרמנים, אמנות שפגעה בכבודן של נשים גרמניות.
חדר אחד הציג ציורים מופשטים לחלוטין, וכותרתו "חדר הטירוף". בעלון התערוכה נכתב " אין לדעת מה עבר במוחם החולה של אלה שהשתמשו במכחול או בעפרון כדי ליצור את הציורים והרישומים של חדר הזוועות הזה ".
הרעיון מאחורי התערוכה היה לא רק ללעוג לאמנות מודרנית, אלא לעודד את הצופים לראות בה סימפטום של מזימה רעה נגד העם הגרמני. נעשתה עבודת אוצרות רצינית ומושקעת, עם תוויות ובהן טקסטים המסבירים את היצירות. כדי להעצים את המסר נשכרו שחקנים שהתערבבו בקהל ולעגו ליצירות. התכנים שבתצוגה נחשבו כולם בלתי מוסריים, ולכן נאסר על ילדים לצפות בה.
חלק מהמבקרים הבינו שזו ההזדמנות האחרונה שלהם לראות אמנות מודרנית בגרמניה, בעוד שאחרים תמכו בהשקפות הממשלה.
למרבה האירוניה תערוכת ה"אמנות המנוונת" במינכן משכה יותר ממיליון מבקרים – פי שלושה ויותר מאשר תערוכת "האמנות הגרמנית הגדולה" הרשמית.
ב -30 ביוני 1939 הוצאו למעלה מ -125 עבודות שהוחרמו למכירה פומבית במלון "נציונאל" בלוצרן שבשווייץ.
בתצלום שלמעלה מוצגות חלק מהיצירות שהועמדו למכירה: (משמאל) דיוקן משפחת סולר (1903) של פיקאסו, שהוחרם ממוזיאון וולף-ריצ'רץ ', קלן; (על כן הציור, למעלה), שני הארלקינים של פיקאסו (1905), שהוחרמו מהגלריה סטדטישה, וופרטאל; (מימין) שני פסלים של וילהלם להמברוק, שנלקחו מאוספים בוויסבאדן ולובק. (הטקסט באדיבות ידידי אבי רוזן הנפלא)

 

11.jpg

12.jpg

13.jpg

 

למידע מורחב על ההרצאה: 'להציל את מיכאלאנג'לו' של מומחה האמנות יריב אגוזי, לחצו על הקישור הבא:  הרצאה על האמנות שהנאצים שדדו בתקופת השואה

 

 

כתיבת תגובה

בלוג בוורדפרס.קום.

למעלה ↑